מאמרי הראיה/גדול וגבור ר' שמואל מוהליבר זצ"ל
"נאמר בשמואל: ונתת לאמתך זרע אנשים, זרע ששקול כשני אנשים". (ברכות לא:)
בתוך השדרה הרוחנית שלנו, בתוך השדרה של גדולי התורה וגאוניה, ישנם שני סוגים של גדולים: גדולים סתמיים, בלי כל שם לוויי וגדולים גבורים. ואולם אנחנו, אשר דלדוליה של הגלות הארוכה והממושכה לקחו ושללו מאתנו את הטעם הטוב של הדר הגבורה, אנחנו הננו מסוגלים יותר להבין את הערכתם של הגדולים הסתמיים, או לכל היותר את ערכם של אלה הגדולים אשר צד הגבורה שלהם איננו כלום ואיננו ניכר בעליל, אבל קשה לנו להבין כראוי את ערך גדולתם של הגדולים הגבורים ; אנחנו, ספוגי הגלות, כיון שאנו באים להסביר את ערכם של הגדולים הנאזרים גם בגבורה, את אלה הגדולים "אנשי החיל" שכל הויתם והנהגתם מלאה גבורה גלויה, את אלה הגדולים שיש בהם גם בהתגלות מתוכן החיים והגודל הקדמוני של הזמן אשר "גאותם של ישראל" עוד לא נטלה מהם "ונתנה לאומות העולם" הרי אנו מתלבטים מאד בדרך הערכתם של הגדולים האלה מתוך הסברה טבעית תמימה.
הגדול יכול להיות גדול בתורה, בעל בעמיו, נכבד בעדתו וגם גדול בדורו גם אם לא בא למדתה של הגבורה. בלבו של הגדול הסתמי אין זרמים שונים שולטים ; הוא איננו מוצא את עצמו כי אם במצבו של מלך על כסאו או לכל היותר של מלך במדינה, אבל לא במצבו של מלך במלחמה. המצב האחרון, זהו כבר מצבו של גבור, והגבור הרוחני זהו איש הלב, ו"הלב בנפש", כ"מלך במלחמה" (ספר יצירה).
כשנפשו של אדם מוצאת לה ספוק בתפיסתה של החיים הרוחניים, בשורה אחת מיוחדת ומאוחדת, בצורה שיש בה אמנם עושר גדול והון רב והיא כוללת ומקפת אמנם הרבה פרטים וסעיפים, מכל מקום מאחר שכל הפרטים והסעיפים הללו הם הולכים על כונה אחת ורוח אחד, אפילו אם יגיע האדם בצורה זו למדה של גדלות וגאונות איננו צריך לקרוא לעזרה את תוכן הגבורה בעבודת חיי הרוח שלו ואיננו צריך להצטיין בתור גבור בעבודתו מאחר שהיא מרוכזה בתוך סוג אחד, וצורה אחת ותכונה אחת להם.
ואולם במצב נפש, כששני סוגים שונים של תפיסת חיים מוצאים להם מקום בלבו של אדם, שני סוגים שסבות שונות גרמו להם להיות מרוחקים זה מזה אז על האדם להתאזר בגבורה כדי לכבוש את כח האיתנים הזה עד כדי לאחד את הזרמים השונים האלה שיהיו שניהם הולכים למקום אחד ושיתארגנו יפה יפה בלב אחד ושניהם בבת אחת יתמלאו במדה הראויה והמתאימה.
ושני סוגים של תפיסת חיים רוחניים מוצאים להם מקום גם במהלכם של חיי אומתנו, מצד אחד תפיסת החיים הרוחנית הקדמונית המתגלה לפנינו מתקופת ההוד והזוהר של האומה, מימי השלוה, הפריחה, העוז והשיגוב המלאים הדרת קודש ורעננות של חיים, ומצד השני הולכת ונמשכת בנו תפיסת החיים של תקופת השברון והדכדוך הכללי, שאמנם הגבורה הרוחנית המסתתרת אשר סללה לה מסלות בקרב ימים זועפים של חיי קדושה ושל זהר וטהרה היא עולה למדרגה עליונה מאד ועושר הגדלות של היצירה הוא נפלא לאין חקר, אבל תפיסתם של חיי גדלות אלו היא תפיסה שגדולתה מונח בשברונה וגבורתה בחולשתה בבחינת "והיה כאוב מארץ קולך ומעפר אמרתך תצפצף". ואלה מבני העליה של האומה, הגדולים שבתוכנו שהם מוצאים להם ספוק בתפיסת החיים השניה המתאימה לעם עני ודל אשר גבורתם הגלויה נשתה, הם המה הגדולים שאנו קרובים להבין את רוחם. אבל כשאנחנו באים להעריך את מהלך הרוח של גדול הדור ואחד הגאונים המפורסמים ששלטו בלבו שתי תפיסות החיים הללו גם יחד וברוח של גבורה שלט על מהלכי הרוח השונים, שם שלום במרומיו ונשאר עובד נאמן בשתי המחנות של תפיסות החיים השונות כ"כ זו מזו אנו באים להחליט כי זה הגדול הוא גדול נאזר בגבורה, גדול וגבור יחדיו.
ודוקא לגדולים גבורים כאלה צריכים אנו להציב ציונים ולהסביר את ערך גדולתם וגבורתם כדי שלא יהיו יותר מדאי כ"צלוחית של פלייטון המוקפת צמיד פתיל" וכ"הדס במדבר" שאין הקהל נהנה מריחם הטוב, ואין אדם סופנם ומחשיבם לפי גדולת ערכם באמת.
ומסוג גדולי ישראל אלה היה הגאון רבי שמואל מוהליבר זצ"ל.
מפעולותיו הגדולות הידועות ומפורסמות ומשאיפותיו וארחות חייו האצילים שנתגלו לי עוד בימי נעורי ושנתחוורו לי עוד יותר אחרי שנזדמן לי להפגש אתו בשנת תר"ן בערך במרחץ דובלין ברוסיה עשה עלי האיש הגדול הזה רושם של גדול גבור, של רב רב פעלים המושל בשני זרמים של חיים ומשקיע בכל אחד מהם את כל תשומת לבו, את כל נפשו ואת כל כשרונותיו. מצד אחד: רב גאון גדול מלא תורה ומעשים טובים, מחמיר על עצמו במילי דחסידותא, גם בדברים כאלה שרבים וגדולים נהגו להקל בהם. ומצד השני: נפש רעננה מלאה עוז וחיים וצופה צפיה עמוקה לתשועתם של ישראל באופן מוחשי בהיר, לגליות ישראל שישובו, לארץ ישראל שתשתכלל ולהרים וגבעות, לאפיקים ולגיאיות שלה, שיהיו פורחים בכל זיום והדרם ולהוד גבורים ותפארת קדושים שיאירו יחד על דור בנינו, בארץ הצפיה והתחיה ; בתוך לבו הרחב של רבי שמואל היתה חיה תמיד ההכרה הברורה כי אנחנו כלנו חייבים לעבוד בעד שני זרמי החיים הרוחניים שלנו גם יחד, ומתוך הכרה זו היה ממשיך את העבודה החיה הקדושה הזאת לאחד ולשלב את שני הזרמים ולמזגם יחד מתוך גבורה פנימית ומתוד ידיעה סודית כזאת אשר חוננו בה יראי ה' האמתיים אשר עליהם נאמר: "סוד ה' ליראיו ובריתו להודיעם".
לזכר עולם יהיה צדיק ולדורות מוכרח זה להכתב, למען ידע דור אחרון בנים יולדו כי שני זרמי חיים מלאים אוצרות הון רב ישנם בקרבנו: הזרם האחד, זהו זרם החיים אשר סגלה לה האומה הישראלית בגבורה נפלאה, במשך ימי נדודיה הרבים, במשך תקופת הגלות הנפלאה בדלדולה החצוני ובגבורתה הפנימית, זוהי תקופת הדלדול הלאומי המעולפת בלבוש של רפיון ושל חולשה, אבל כחה פנימה איתן ונפלא הוא, זרוע ה' שמה נגלתה ונשמת הוד מלכות וחכמת ישראל סבא על ידה היא מתבלטת ; וזרם החיים השני זהו הזורם עוד מהתקופה הקדמוניה, מימי הנוער של האומה מימי החוסן והזיו ושאין אנחנו אסירי עוני מסוגלים להציץ אל יפעת התוך שלו בטהרתו הנותן לנו את הוד גבורתו כי אם ע"י ההשתמשות שלנו עם כל הרכוש הגדול של אוצר הנפלא אשר לזרם החיים של הגדולה שאינה מתגלה במעטה של גבורה כי אם היא מסתתרת בחולשה ורפיון מתוך קללתו של אחיה השלוני: "והכה ה' את ישראל כאשר ינוד הקנה במים" שהיא באמת טובה מברכתו של בלעם הרשע שהמשיל את ישראל לארז. הקנה המתנודד והנכפף מכל רוח מצויה כיון שנשתתקו הרוחות הריהו נשאר עומד במקומו חסון בשרשיו המרובים והמשורגים היונקים מלשד פלגי מים רבים (סנהדרין ק"ה) ; ואולם אשרי האיש שהצליח להגיע למדרגה של "צדיק כתמר יפרח כארז בלבנון ישגה". הארז שסגל לו את כל סגולותיו של הקנה אחרי כל הרוחות החזקות שסערו עליו ממזרח, וממערב, מצפון ומים, והוא נשאר עומד בגאון חסנו, ארז זה יש בו מברכת צדיקים אשר רק ברכה ולא קללה בו.
שני הזרמים האלה אשר רק יחידי הסגולה של גדולי גבורי ישראל הצליחו לאחדם לחטיבה אחת ולשלוט בהם בגדלות ובגבורה צריכים גם אנו להשתדל ולמזגם יחד בצורה תרבותית מעשית, ואז נדע כי לא לחנם הגלה הקב"ה את ישראל לבין האומות ; אז ידע כל העולם כולו כי הרבה יותר מן הרכוש הגדול שהוצאנו אתנו ממצרים אנו עתידים להוציא מתוך שעבוד מלכיות בעזרת עבודתנו הצנועה והמסתתרת בתוך חתולי רפיון וחולשה חצונית, זאת העבודה שעבדנו במשמרת היהדות ובהפרחתה של תורה במשך ימי הגלות המרובים, במשך דורות ותקופות שזרמי חיי גבורה גלויה וחצונית היו חסרים לנו ואז נדע איך להעלות אל מרומו את רוח האיתנים של גבורת החיים אשר בתחיה הלאומית ההולכת ומפעמת בקרבנו "והיה כגבור אפרים, ושמח לבם כמו יין, ובניהם יראו ושמחו יגל לבם בה' ".
וכדי לשמור את משמרת הקודש ולתמם את שני החזיונות הגדולים: חזון הגלות וחזון הגאולה גם יחד, שמהרכבתם המזגית המתאימה תצא לנו נשמתה של התחיה הלאומית בכליל הדרה ישמשו לנו זכרונותיהם של גאוני ישראל, אלה הגדולים הגבורים אנשי השם, יחידי הסגולה, כרבי שמואל מוהליבר וחבריו שהם המה, מתוך מלחמות פנימיות רבות ועצומות שהן הרבה יותר קשות וכבדות מכל מלחמה חצונית יצרו לנו את זיו נשמתה העדינה, החסינה והאצילה של התחיה הלאומית שלנו ; וע"י הופעתם של פרצופי הגדולים הגבורים האלה אשר ברוח ממוזג בגבורה נשמתית רבת ערך מצאו את אבן הראשה אשר לתחיתנו הלאומית, את האבן האחת אשר עליה שבעה עינים ואשר לפניה כל הר גדול למישור נמצא שוב את המסלול והדרך לפנינו לעבוד את עבודת ה' וישראל עמו כימי עולם וכשנים קדמוניות. ("ספר שמואל", תרפ"ג)